למה "התיאטרון המעופף" נקרא ככה?
נעים מאוד, אני רות, ותמיד קראו לי "מעופפת".
בבית הספר המורים אמרו את זה בתור תלונה על זה שאני לא מרוכזת וכותבת שירים במקום להעתיק מהלוח...
אבל בהמשך, דווקא בזכות העובדה שאני יודעת "לעופף" - זכיתי ללמוד משחק, מחול והוראה, וגם כתבתי כמה מחזות ואפילו תסריט לסדרה.
כשלמדתי בבית הספר, לא הסתדרתי במסגרות הרגילות, ולא רק בגלל שכתבתי שירים. בין היתר, כי הרגשתי שהזהות היהודית באולפנא נכפית עליי, ומצטיירת לי כמערכת יבשה של "אסור" ו"מותר"...
משם יצאתי לחיפוש, שכלל התרחקות ומרד, ובסופו הגעתי לאן שאני היום - לחיבור עמוק ליופיה של התפילה, לחוכמה ולעומק של המקורות, להומור הייחודי של העם שלי ובעיקר - לסיפור הנצחי שלו.
דווקא בגלל זה, חשוב לי שלבני הנוער ה"מעופפים" תהיה במת תיאטרון, שבה הם יוכלו להעניק לקהל הזדמנות להציץ לתוך העולם הפנימי שלהם, ולגלות לכולם עד כמה להיות מעופף זה חשוב. כך נוכל להזמין את הקהל להתרומם יחד איתנו מעל המציאות ולבחון אותה במבט מחודש, מצחיק ומפתיע. היכולת לעוף מעניקה לאדם את היכולת לראות את הקסם שבחיים, ואת האומץ והחופש לחשוב בכוחות עצמו, מבלי שמישהו יכתיב לו תשובות לשאלות שהוא שואל. וזוהי מטרת "התיאטרון המעופף".
"בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה, כִּי כֹּחַ עַז לָךְ, יֵשׁ לָךְ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים…"
הרב קוק זצ"ל